רוג׳ומים
רוג'ום הוא גל אבנים שמסמן את הדרך, עוזר למטיילים למצוא את הנתיב, או מהווה סימן קטן שמספר שמישהו עבר כאן.
עילי אהב רוג'ומים. הוא חרש דרכים בארץ, בעולם ובלבבות. הוא אהב את החופש ואת הגילויים שבדרך. הוא השאיר סימנים והוביל אחרים בשבילים. הוא רצה לקעקע רוג'ום, אך לא הספיק.
היום, הרוג'ום מקבל משמעות אחרת. הוא סמל לדרך שעילי השאיר אחריו.
פרויקטים של הנצחה לזכרו הם אבני הדרך שלנו - כל אחד מהם נושא בתוכו משהו מעילי, מערכיו, מאהבותיו ומהאופן שבו בחר לחיות.
יחד הם ממשיכים את דרכו ומסמנים עבורנו את האור.
החולצות של עילי
אי אפשר לתאר את עילי או "נחמן" בפי חבריו, בקצרה. באמת.
איך אפשר לתמצת את אהבת החיים. החברים. ההומור. החיוך. הגלישה.
התוכניות. וכמובן הטי שירט הנכונה עם שיק ואמירה.
עילי ידע להיות של כולם אבל גם של עצמו.
עילי של מסעות ונסיעות אבל גם של הבית.
עילי של אהבה חיבורים וחברים.
ב- 7 באוקטובר 2023 הכל נגדע.
עילי נרצח במתקפת הטרור.
עילי ציווה לנו דרך חיים: עם חיוך, תמיד חיפש את טובת כולם
ואהב שסביבו שמחים וצוחקים.
ליים צימרמן, חברו הטוב, יזם את הפרויקט מתוך החוסר והכאב על האובדן.
אלמוג צימרמן, אחותו של ליים - איירה.
מאז, מידי שנה ביום ההולדת יוצאת מהדורה מיוחדת.
החולצות הן הסיפור של עילי.
הן מסתובבות בארץ ומטיילות בעולם
מחברות בין אנשים משאירות את תשוקת החיים והרוח החיה
כמו שעילי היה "החיים הם חגיגה".
אנחנו מזמינים אתכם להתחבר
ואם תראו דג בשקית מסתובב בעולם
תשאלו אותו איפה ואיך הוא הכיר את עילי.
פק"ל עילי
מקום למפגשים "חיים"
הוקמה לזכרו של עילי ברוח ערכיו וחייו, לב פועם לאורו
כיוזמה של חניכי שנת שירות 2023 בשיתוף הנהלת כפר הנוער נווה הדסה.
במרחב מאפשר בין טבע ושדות, הפינה של עילי מארחת מפגשים בין אנשים.
מקום להתאסף, לדבר, ליצור, לפעול, לזכור, לעבוד את האדמה.
לתיאומים צרו קשר
יצירה לזכרו
עילי
לילך ליברייך בן יעקב
קרית טבעון, 2023, שמן על עץ
"ב-7 באוקטובר נהרג בנם הבכור של יפעת ואייל, אח של רביד, עילי נחמן ז"ל.
בבוקר הנורא התעוררתי בבהלה משיחת טלפון של יפעת. מאז אני חוזרת לרגעים האלה ולשעות החרדה שליוו את אותו יום. אני מתעוררת מוקדם בבוקר ועילי עולה - יורד לי במחשבות, מעלה - מטה, מתערבב במציאות ושולח אותי לדמדומי עצב וכמיהה ליש שהיה.
שני האלמנטים בציור משחקים ביניהם ולא מוצאים קו ישר אחד שיחבר ויוביל לשקט.
משמעות השם התנכי עילי הוא עילאי, נעלה. המדרגות בציור, הן קו דמיוני מטאפורי המסמן עליה/ירידה לזקיפות, לאומץ, לברוש, לבסיס, לאדמה, לבית, לשורשים.
למרות שהציור לבן רגוע, הוא מעורר בי סערה פנימית. חסר לי איזון ואולי הוא לעולם לא יהיה יותר. הימים האלו משתקים את נפשי הסוערת ומביאים איתם עצב תהומי והבנה שהחיים שהיו פה לא ישובו לעולם ונצטרך לחיות תלויים בין ארץ - אדמה - אוויר - שמיים.
אני תקווה שיום אחד יהיו פה חיים חדשים וזה יהיה בית."
לילך ליברייך בן יעקב
פופאי - יצירה מוזמנת לזכר עילי
קרן שפילשר
2024, איור על תלושי מזון בהשראת עילי
מתנת המשפחה ליחידה בשירות הבטחון הכללי
בלון לב אדום קשור בחוט, סמל לחיבור לבבות, לנתינה ולאהבה, מאיים לעוף לשמיים, אבל פופאי, השרירן, החייכן, שתמיד נחלץ לסייע לאחרים, מחזיק בו (בדומה לקופסת התרד שהעניקה לו כוח). ברקע – תלושי מזון ישנים, המאפיינים את ישראל של פעם, סמל לגעגוע ולאובדן - מה שהיה לא ישוב עוד. אבל יש דברים שאינם נעלמים באוויר. יש דברים שאי אפשר להיפרד מהם. הלב והרוח תמיד נשארים, ומהווים מקור כוח ועוצמה. היצירה בתוך קופסת אור מפיצה את הטוב ואת הזוהר מליבו של עילי ומדגישה את אור המשמעות, השייכות, העשייה, החברות, החוויה שהיה הארגון עבורו.
עילי על סלע
זהר פלקס
יולי, 2026
היצירה נרקמה מתוך רגע שנלכד במצלמה במהלך טיול של עילי בארצות הברית. עילי ניצב במרכזו של נהר זורם, יחף, בתנוחת יוגה על סלע קטן, בעוד המים גועשים סביבו. בתוך תנועת המים ורעשי הזרם הוא מוצא שקט, מתכנס אל עצמו ונוכח ברגע. אך גם בתוך ההתכנסות הזו הוא אינו לבד: עין מביטה בו מבעד למצלמה, והוא משיב לה מבט. המתח שבין התכנסות לנוכחות, בין היכולת להיות עמוק בתוך עצמו לבין החיבור המתמיד לאחרים, נדמה כמי שמספר משהו מהותי על עילי - אדם שידע למצוא את מקומו בתוך עצמו, ובו בזמן להיות תמיד מוקף באנשים, מחובר ואהוב. דימוי הדג בשקית, המהדהד את הקעקוע שעשה, מוסיף ליצירה רובד אישי ואינטימי; מעין קריצה למי שהכיר אותו, ולשפה הפרטית של דימויים ומשמעויות שליוותה אותו.
פורטרט
מבוסס על תמונת תג העובד של עילי
בן דור
חנוכה, 2023
מתנת שירות הבטחון הכללי למשפחה
דגים
ענבל בן ברית
עבודות בסדרת דגים לזכרו של עילי נחמן שנרצח בנובה ב- 7 באוקטובר, עוד לפני שהספיק לשחות אל הים הגדול ואוקיינוס החיים.
היצירות לזכרו של עילי, ואשר הוצגו בתערוכת יחיד(ה) ב- 13.9.24, יום שישי ה-13, כוללות כולן את נושא הדגים מאחר ולעילי היה מקועקע דג בשקית על השוק (על רגלו השניה היה מקועקע כדור דיסקו). בעזרת סימנים אלו, זוהה בין מאות הקורבנות בטבח האיום.
סיפורו של הקעקוע נחקק עמוק בליבי וזו הסיבה שציורי הדגים מוקדשים במיוחד לו ולזכרו. על אף שביהדות הקעקוע איננו בעין טובה, סיפורו של עילי מאפשר לראות בקעקועים גם צדדים שמביאים עין טובה.
.jpeg)
